החלטה בתיק בש"א 166670/08

            הבקשה

1.         בפני בקשה לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים או מי מהם, לפתוח ו/או להפעיל בבניין שברחוב הלסינקי 22 בתל אביב, מינימרקט ו/או כל חנות לממכר דברי אוכל ו/או כל עסק האסור על פי התב"ע וזאת עד להכרעה בתביעה העיקרית.

2.         המבקשת מס' 1 הינה נציגות הבית המשותף ברחוב הלסינקי 22 בתל אביב (חלקה 89 בגוש 6108) (להלן: "הבניין" או "הבית המשותף").

            המבקשת מס' 2 הינה הבעלים של חנות הידועה כתת חלקה 18 בבניין ואשר בה מופעלת חנות מכולת.

3.         המשיבים מס' 1 ו- 2 הינם הבעלים הרשומים של יחידה הידועה כתת חלקה 2 בבניין (להלן: "החנות").

            המשיב מס' 3 (להלן: "המשיב"), שכר ביום 19.5.08, את החנות מאת המשיבים 1 ו- 2, מתוך כוונה לפתוח ולנהל בה מינימרקט.

            טענות הצדדים

4.         המבקשות טוענות כי על פי תכנית בניין ערים החלה על הבניין (תיקון מס' 3 לשנת 1962 של תכנית בנין עיר מפורטת "C-D", נספח ב' לבקשה, להלן: "התב"ע"), הותרה הקמת חזית מסחרית אך נקבע בסעיף 5 (ב) כי השימושים המותרים, הינם: "חנות אחת לצרכי מעדנים ויתר השטח - לתכליות שקטות, כגון; מספרה, מכון ליופי, ספריה וכד'". המבקשות מוסיפות וטוענות כי פתיחת מינימרקט, מנוגדת להוראות התב"ע, שכן בחנותה של המבקשת מס' 2, פועלת חנות לממכר מעדנים ועל כן, אין לפתוח חנות נוספת לממכר מוצרי מזון בבניין. המבקשות מוסיפות וטוענות כי פתיחת מינימרקט, תגרום לדיירי הבניין, מטרדי רעש ולכלוך ותוביל לירידה בערך הדירות בבניין.

            המבקשת מס' 2 מוסיפה וטוענת כי פתיחת מינימרקט בבניין, מנוגדת להתחייבות שניתנה לה, על ידי החברה שבנתה את הבניין, בעת רכישת החנות שבבעלותה ועל פיה לא תמכר חנות נוספת, למטרת ניהול עסק של מעדנים וכי בכל חוזי רכישת החנויות האחרות, יכלל סעיף מפורש כאמור (עותק הסכם הרכישה של חנות המבקשת מס' 2, צרוף כנספח 2 לבקשה).

            המבקשות הוסיפו וציינו כי פנו למשיבים וביקשו מהם לחזור בהם מכוונתם לפתוח מינימרקט בחנות ואף כינסו, ביום 1.6.08, אסיפת דיירים בנושא זה, בה השתתף נציג של המשיב.

            המבקשות ציינו כי אין למשיבים היתר לפתיחת מינימרקט בבניין ואין הסכמה של דיירי הבניין לפתיחת המינימרקט ולפיכך, מתבקש צו מניעה זמני האוסר על פתיחתו.

5.         המשיב טען בתגובתו כי עובר לשכירת החנות, ערך בדיקה מקדמית, במחלקת רישוי עסקים, בעיריית תל אביב והובהר לו כי אין מניעה לפתיחת מינימרקט בחנות. המשיב ציין כי שכר את שרותיה של המהנדסת אירמה בראל, מומחית לרישוי עסקים, לצורך טיפול ברישוי העסק.

            המשיב ציין כי לאחר שנחה דעתו כי אין מניעה מבחינת רשויות התכנון בעירייה, לניהול מינימרקט בחנות, חתם ביום 19.5.08, על הסכם השכירות וביום 20.5.08, קיבל את החזקה בחנות והחל להכשירה לשמש כמינימרקט מתוך כוונה לפתוח את המינימרקט, ביום 1.7.08. המשיב פרט את העבודות שבוצעו ואת העלויות וההוצאות הכרוכות בכך.

            המשיב ציין כי מאז תחילת השיפוצים, לא הועלתה בפניו כל השגה מצד הדיירים מלבד התבטאות קולנית חד פעמית של אחת הדיירות וכי בנסיבות אלה, כאשר המבקשות ידעו על כוונתו לפתוח מינימרקט, מספר שבועות טרם הגשת הבקשה ועל העבודות המתבצעות במקום - הבקשה לסעד זמני נגועה בשיהוי.

            המשיב מוסיף וטוען כי המבקשת מס' 2, מנהלת בבניין, חנות מכולת, לפיכך מנועות המבקשות מלטעון למטרדי רעש וכיוצ"ב וכי הבקשה נגועה בחוסר תום לב שכן ביסודה עומד רצון למנוע תחרות עם חנות המכולת של המבקשת מס' 2.

6.         המשיבים 1 ו- 2, הצטרפו לטיעוני המשיב בכל הנוגע לפן המשפטי.

            דיון

7.         תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), מורה כי על העותר לסעד זמני להראות על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, קיומה של עילת תביעה הראויה לבירור וכי מאזן הנוחות, נוטה לטובתו. כן ישקול בית המשפט, בדונו בבקשה לסעד זמני, אם הבקשה הוגשה בתום לב ואם מתן הסעד המבוקש, צודק וראוי ואינו פוגע במשיב, במידה העולה על הנדרש.

            ראיות לכאורה